העלמותו של הנגר הפרטי

סבא ג'פטו טכנולוגי

כשהילדים שלי היו קטנים לימדו אותם בבית הספר על ההבדל בין אמנות לאומנות. בעוד שאמנות התייחסה לריקוד, למשחק ולשירה, נהגו המורים (לפחות באותה תקופה) להדגיש את חשיבותה של אומנות המלאכה. פסלים, חרטים, נגרים.

הייתי בן 13 כשבניתי את המטבח הראשון שלי. הרבה שנים עברו מאז, ושוב איני עוד נגר כי אם יצרן מטבחים שהפך במרוצת השנים לבעלי חברת מטבחים מצליחה. אבל גם במעבר מהנגרייה הקטנה שהקמתי למפעל הגדול שאני בונה בימים אלה בבני דרום, תמיד ראיתי בעצמי לפני הכל נגר.

אני זוכר בברור את הימים של הנגר המסורתי. חמוש בעפרון באוזנו, המחברת המקומטת מלאת השרטוטים בחדר אפוף ריחות הקפה והסיגריות, בונה במשך ימים רבים מטבח בשתי ידיו. היום את מקומו תפסו תהליכים טכנולוגיים, מהירים ומדויקים אשר יכולים לייצר מטבח ב-3  ימים בלבד.

כניסתם של תהליכים אלו  לתמונה הגבירה את מהירות הייצור, את הדיוק ואת הדמיון בין מטבח למטבח והפחיתה את העלויות ולפיכך את המחיר לצרכן. גם הפרזול כבר מזמן עלה מדרגה. אם בעבר היה המטבח כולו עשוי מעץ (למעט מסילה פה ושם), כיום ניתן למצוא בו מסילות רבות, צירי דלתות ושילוב של חומרים שונים ומגוונים. למעשה, עץ הוא החומר הרביעי הכי פופולארי במטבח הישראלי היום. זכוכית, אלומיניום וגרנית נחשבים ידידותיים יותר לסביבה וגם טרנדיים יותר. כל אלה דחקו את הנגר. הביטוי האישי הפך עם השנים פחות חשוב מהטכנולוגיה. הצרכן רוצה ומקבל חזיתות מושקעות, יפות, אלגנטיות ומודרניות. זו חזות הכל.

כשאני עומד ורואה איך בזה אחר זה יוצאים מטבחים מושלמים בצורתם ובעיצובם ונשלחים ללקוחות, אני מתמלא גאווה. על הרגעים הללו חלמתי בימים ארוכים של ניסור ובנייה, דלת אחרי דלת, ארון אחרי ארון, גומחה אחרי גומחה. אבל יחד עם הגאווה ישנו גם געגוע לשיטה שנעלמת.

ביחס לעולם מצבנו טוב. המודל מבוסס על בניה אישית, אנשי הצוות שלנו מעורבים בשלבי הבנייה השונים ויש מגע ישיר בין הנגר לבין הלקוח. באירופה, מפעלים מייצרים עד 3,000 מטבחים ביום ללא כל מגע יד אדם.  אם תימשך המגמה, ובהינתן שמשפחה ממוצעת מחליפה מטבח רק אחת ל-15 שנה, להערכתי בשני העשורים הקרובים לא יוכשרו עוד נגרים חדשים ולאחר שהוותיקים מבני הדור הנוכחי של הנגרים ילכו לעולמם – לא יהיו עוד נגרים בישראל.

מקומם של בעלי המלאכה בחברה, כמו בכל מקצוע אחר, משתנה בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות ולקדמה. לאור מהירות ואינטנסיביות השינויים בעולם המטבחים, חייבים היצרנים בתחום לזנוח את החשיבה המסורתית ולהתקדם לתהליכי ייצור תעשיתים טכנולוגיים מתקדמים. לקלוט עובדים בעלי יכולות והבנה בתחום המחשוב וראיה טכנית מתקדמת ולשדרג טכנולוגית את מערך פסי הייצור.

יצחק אביבי הוא בעלי "אביבי מטבחים" המקימה בימים אלה מפעל חדש, שלישי במספר, באזור התעשייה בני דרום.